<h1>שבלי הלקט סימן ס"ה</h1>
<h2>דף קיב:</h2>
שאלו מקמי רב נטרונאי גאון זצ"ל על מה אין אומרים ברוך יי' לעולם אמן ואמן, וכל הפסוקין כמו שאומרים בימות החול, וכן יראו עינינו וכול'. והשיב. ברכה זו אינה עיקר, שכך שנינו, בערב שתים לפניה ושתים לאחריה, המעריב ערבים, ואוהב עמו ישראל, לפני קרית שמע, וגאל ישראל, ושומר עמו ישראל, לאחריה. וקיימא לן כרב דאמר תפילת ערבית רשות. אתו רבנן בתראי ותקינו בתר שומר עמו ישראל למימר פסוקי דאית בהו שבחות וזמירות וברכה לפניהן ולאחריהן. לפניהן ברוך יי' לעולם. לאחריהן יראו עינינו. וחותמין בה מלך אל חי לעד וקיים לנצח. ובתוכם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות. ודבר זה תיקנו בימות החול לאומרן. אבל בשבת העמידו הדבר על משנתינו, שתים לפניה ושתים לאחריה. ולא נהגו לומר הפסוקים מפני ג' דברים. אחד, דשכיחי מזיקין בלילי שבת טפי מבחול, הילכך יש למהר. ועוד, מקמי דליעקר שרגא. ועוד, שיש בני אדם שלא אכלו בערב שבת כי אם מעט ובבוקר. כדי שיכנסו בשבת בתאווה, ועל כן לא רצו לאחר בבית הכנסת, אלא קורין את שמע בברכותיה ונפטרין לבתיהן לשלום. באו האחרונים והוסיפו לומר ויכולו השמים, וברכה אחת מעין שבע בנועם ובמשיכה, ופרק במה מדליקין. וכל זה לצורך ולתקנה הוא, שאם יש אחד שאיחר לבוא לבית הכנסת בעוד שהציבור מתפללין ואומרים ויכולו, והפרק, הוא קורא את שמע בברכותיה ומתפלל ואינו נשאר שם יחידי, כדי שלא יסתכן, דבמקום רבים לא שכיחי להזיק. ומנהג אבות תורה היא. מכל מקום קריאת הפסוקין שבחול בטילין בשבת. וכן מנהג בישיבה ובבית רבינו שבבבל.
